Prototype~ בלוג ביקורות אנימה

כל הסיבות למה "הארי פוטר" צריכה להיות אנימה

ובכן, שוב לא יצא לי לעדכן. הפעם שברתי אפילו את השיאים של עצמי, הידועה בתור "שיאנית עולם בעצלנות ואי יכולת לעדכן קבוע" ואף "שיאנית עולם בלספק נימוקים לא משכנעים בעליל לעובדה זו", ולא עדכנתי באיזור החמישה חודשים. למזלי, עצם העובדה שהתגייסתי מאפשרת לי לשלוף את התירוץ הזה שוב ושוב ולנופף בו לגאווה כששואלים אותי מדוע לא הספקתי דבר מה, על כן אשתמש בו גם כעת – התגייסתי, והצבא שותה לי כרגע את הזמן בקשית. אז אחרי שיישרתי את הנקודה הזו, ואתם תהיו מחויבים להסכים לה ולהנהן בהבנה (כי בואו נודה בזה, חיילים זו מניפולציה רגשית אחת גדולה), הגיע הזמן לחגוג את המאורע החריג שלשמו התכנסנו, בשעה טובה ומוצלחת – עדכון הבלוג ופרסום רשומה חדשה.

והפעם, התכנסנו כאן היום על מנת שאוכל לחלוק את הגיגי בנוגע לתופעה (בדימוס) שחרכה את הקולנועים (ואת הארנק שלי) בשמונה השנים האחרונות – הלא היא, הארי פוטר. לאחר צפייה מייגעת בחלק האחרון של הסדרה, לא יכולתי שלא לתהות מדוע עד היום, לא נעשתה אדפטציה אנימתית וממותגת להפליא לכותר. הלא, על טבעי המוצלחת, זכתה לאדפטציה אנימתית לא רעה בכלל (יחסית למקבילותיה לז'אנר המיתוג), כמותה גם איירון מן, אקס מן ואפילו מייפל סטורי – סדרות שהייתי מעדיפה שלא להזכיר ביום חול מחשש לטראומת צפייה חוזרת, אבל אין מנוס מלהכליל אותן תחת סוגה זו, שצוברת תאוצה בשנים האחרונות והופכת לרווחת יותר ויותר. "אם כן, במה נפלה "הארי פוטר" מסדרות אלו?" חזרה וקדחה השאלה במוחי, על כן החלטתי להקדיש פוסט (במתכונת חצי-הומוריסטית להפליא) לנושא, וכך אולי להאיר באור קצת שונה את המותג שמיצה את עצמו אך טרם נעלם מן העולם.

1. פנגירלז – יכולות לעשות למעריצים האמריקאיים קורס בהערצה
תאוריית הפנגירלז הכלל עולמית המוסכמת על פי כל, מכירה ביכולתם של כל זוג גברים בעולם להפוך ליאוי. הארי פוטר ודרקו מאלפוי, האחים וויזלי, דמבלדור והאגריד והזרוע עוד נטויה. עובדה זאת בשילוב זעקות השבר – "OMG! מאלפוי כזה ביש!" ומקבילותיהן במחסן המילים הכה רחב של הפנגירלז (בישי/ביש/יאוי?) יכולות להפוך את מעריצות הארי פוטר ולו האובססיביות ביותר לשה תמים ובלתי מזיק שלא מחבב בעליל את חג הפסח. רצח את אביו בגרזן בהשראת סקול דייז (מענין אם הוא גם ביים סצינת NICE BOAT), רצח בהשראת דט' נוט? יש למעריצות העולם עוד לאן לשאוף.

2. שלום יפנית, להתראות מבטא בריטי מעיק
אם גם אתם מדמיינים שעת תה בריטית מהוקצעת בעת דו-שיח סטנדרטי ואופייני בין דמויות הסדרה (אם כי סביר להניח שזאת רק אני), ולא יכולים שלא לאטום את אוזניכם בפלצות לאור העודף במבטא בריטי תקני להחריד, העופף דיאלוגים רבים הכוללים דמויות כגון מקגונגל – דמיינו לכם את אותה הסדרה, במבטא יפני (כמעט) תקין למהדרין, גדוש בהברות לא ברורות שנלקחו מהשפה האנגלית ועברו הסבה אנימתית קלה. נסו לדמיין, כמו כן, את שמות המתקפות נהגות על ידי מדובבים יפניים – ותהיו בטוחים שהדיבוב יהיה ללא ספק הכל חוץ ממשעמם. יפנית שזורה במילים אנגליות שעברו ג'פאניזציה קלוקלת? IN. בריטית תקנית? OUT.

3. ושלום לשערוריות ההוליוודיות
דניאל רדקליף מצטלם עירום עם סוסים? השחקן של דמבלדור (יש מישהו שבאמת זוכר את השם שלו) מת? אמה ווטסון מקצצת את מחלפות ראשה? על ידיעות משמימות כגון אלו, כמותן גם שערוריות הוליווידיות מיותרות שדבקות בכל יוצא תעשייה שני, סביר להניח שלא נשמע ממדובב יפני ממוצע – בטח ובטח שלא מדמות אנימה דו-ממדית. בתעשייה שבה מיתוג ומסחור מדברים יותר מאנושיות ואופי, לא פעם בלתי אפשרי שלא לשמוע על ה"מסביב" ולעיתים אף בלתי אפשרי שלא לשמוע עליו בלבד (קאסט השחקנים, השערוריות שמאפיינות אותם טרם האקרנים, במקביל להם ואחריהם, פופולאריות גואה ופופולאריות דועכת) – דבר שלא תתקלו בו בהנחה והסדרה תהיה אנימתית.

הסעיף הבא הוא ספויילר. לא קראתם את הספרים ולא ראיתם מעבר לסרט החמישי? דלגו לסעיף שש, ולא הקריאה על אחריותכם ואחריותכם בלבד.
4. כדי שנוכל לבכות על כך שסטודיו DEEN הרס את המוות של דמבלדור
וכי מה עושה הסטודיו הנ"ל טוב יותר מלחרב סצינות מוות (שאם תשאלו אותי, מחורבות ממילא)? אה, כן, מספק לנו כותרים חצי אפויים ומנות גדושות ומשולשות של סמוראים כושלים (Hakuouki) שאלוהים יודע מדוע אנו מבזבזים את זמננו בלצפות בהם מעונה לעונה.

5. כדי שנוכל לעשות לדאמבלדור סאנרייז!
וכי מה אופף את הסטודיו הנ"ל יותר טוב מליצור דמויות, להרוג אותן ולהחזיר אותן שוב אל המסכים לסבב נוסף? (ואז, כמובן, להרוג אותן שוב. מוות זה רייטינג). ואז, כמובן, לא נוכל להתלונן ולבכות על עובדה מרה זו (מה שלא ימנע בעדנו לעשות זאת, בכל מקרה).

6. כדי שהשחקנים יראו לנו במציאות חתיכים יותר
אחרי כל עיבוד אנימתי (לעיתים, ניתן אף לומר "איבוד אנימתי"), אי אפשר שלא לומר שהמקור הרבה יותר טוב. לרוב, קאסט השחקנים אינו נופל גם הוא מהכללה גורסת זו – אחרי צפייה בהארי פוטר בתור אנימה, מי יודע, אולי יבוא היום ובו נוכל לומר בוודאות כי השחקן של הארי פוטר, וכמותו שחקנים נוספים שלא הערכנו כל כך בהתחלה, הרבה יותר טובים ממה שחשבנו שהם. בעצם, אחרי זה   יתכן כי הכל יראה יפה וטוב יותר.

7. תירוץ לחורים בעלילה
"איך הם יכניסו עלילה של שבעה ספרים לתוך סדרה בת 12 פרקים?!" אנו זועקים בחצי תמיהה חצי סלחנות. שכן, נראה כאילו אין אדפטציה בתעשייה שמספר הפרקים לה זכתה באמת תואם את מספר הפרקים שנדרשים לסדרה כגון זו. 26 פרקים לסדרה מגילתית כגון "על טבעי"? 26 פרקים לאדפטציה למנגת האון-גואינג המצליחה "דד-מן וונדרלנד"? וזאת רק ההתחלה. אם להודות באמת, לאחר מבט חטוף במספר הפרקים, אנחנו הופכים לסלחניים בהרבה כלפי אותה האנימה, ומצפים להרבה, אבל הרבה פחות (וכך, אולי, יש לה סיכוי ולו הקלוש ביותר להתעלות על צפיותינו. או להכשל כמו שצפינו ממילא).

8. כדי למתוח עוד יותר את המסטיק המתוח ממילא
סדרת המשך לאנימה שהסתיימה לפני חצי עשור? סטאנדרט. סדרות און-גואינג שהולכות לא להגמר לעולם? מקובל. OVA, שלוש עונות, עוד OVA, מנגה, תוספות פנסרביס מיותרות למעריצים ואינסוף כותרים (ע"ע, היגוראשי)? תופעה רווחת. בעוד בתעשייה סדרת סרטים באה וסדרת סרטים הולכת, סדרות רבות בתעשיית האנימה מסומנות בתווית ה"כאן כדי להשאר, ולאורך זמן". משפט נונה-אי עתיק אומר, שאם יש לך כותר אנימתי מוצלח, קח בחשבון שצריך לנצל אותו עד הסוף. והיכן עומד הסוף הזה, זהו עניין סובייקטיבי בהחלט.

9. וסיבה אחרונה וחביבה, שממצה את כל הסיבות שטרחתי להזכיר עד כה – כאן.