אומני הג'י – פופ של הרגע – Part I

27 ביולי 2011 בשעה 12:17 PM | פורסם בUncategorized | 7 תגובות

מאז ומתמיד יועד הבלוג לביקורות אנימה ומנגה, קהילה, כנסים ומה שביניהם. אך תקופת היובש האחרונה, בה כמעט ולא צפיתי במאסת האנימות הרגילה שלי כבימים עברו, גרמה לי לתהות בדבר הרחבת  תחומי העניין של הבלוג אל מעבר להגבלות הקיימות ואף למתוח את הגבולות אל תחומי העניין שמעניינים אותי בהווה – מוזיקה יפאנית, דוראמות, תרבות יפן ככללה ושאר נושאים שאין מניעה מלהכלילם תחת יריעתו של בלוגי הנידח. בתור פתיחה המבטאת את הרוח החדשה, שמתיימרת לחולל שינוי ולהרחיב את תחומי העניין בבלוג, בחרתי להתמקד דווקא במוזיקה היפנית, אחד מתחומי העניין המרכזיים שלי בשנים האחרונות.  מכל מגוון הסגנונות הקיימים, הסגנון שנתחבב עלי ביותר הוא דווקא ג'י פופ. סטיגמות רבות הודבקו לסוגת המוזיקה הכה-פופולארית בשנים האחרונות – יש הטוענים שהיא מושפעת מהאמריקניזציה, יש הגורסים שהיא שטחית ורדודה, אינה אותנטית לכל תקופה אלא זמנית, ארעית ומתיישנת כהרף עין. את מקומו של סינגל הפופ שפופולארי כיום, בוודאי יתפוס תוך שבוע סינגל אחר, לפי ראות עיניהם של אלו אשר אינם מזוהים עם הפופ המודרני. אך לא תמיד כך הדבר. כמו בכל ז'אנר, גם ז'אנר הפופ חובק בזרועות ארוכות תתי סגנונות רבים – ביניהן, מוזיקת המיינסטרים, אשר מהווה פלח מאוד מצומצם ומוגבל, שלעיתים, גם לא כל כך מיצג או משליך על הכלל. בפוסט הבא שלפניכם השתדלתי להתמקד ככל שניתן באומני הפופ שאני מאזינה להם בהווה, תוך ניסיון לגוון ככל האפשר. חלקם מיינסטרימים וחלקם פחות, חלקם מקפיצים יותר וחלקם שקטים, אך המכנה המשותף לכולם הוא יכולותיהם המוזיקאליות אותן אני מחשיבה כיוצאות דופן, וסבורה כי כדאי מאוד להאזין להם. הפעם, הפוסט מחולק לשני חלקים – ופרסומו של הפוסט השני, פוסט ההמשך, תלוי בהצלחתו (או אי הצלחתו) של הפוסט הראשון. קריאה מהנה.

 

Kokia: שמה במקור הינו אקיקו יושידה.  אקיקו היא זמרת, כותבת שירים ופרפורמרית דגולה. בין הסינגלים המוצלחים ביותר שלה, נמנים "Arigatou" המרגש עד דמעות (השם לחיץ), "Fate" הנינוח, "Time to Say GoodBye" העוצמתי ושירים רבים נוספים. אקיקו נוהגת לקיים הופעות רבות באירופה, אשר עיקרן בפריז. מלבד היותה זמרת ומשוררת, אקיקו ביצעה קאברים לשירים מוכרים רבים ועשתה זאת בהצלחה יתרה, ביניהם נמנים "הללויה" ו""You raise me up". אקיקו זכתה לביקורות רבות על האיכות, הזכות והצלילות של קולה המרגש והנינוח. בשנת 2004, אקיקו כמעט שברה את שיא גינס בתוכנית "דאי נו נאי אונגאקו-קאי 21" בעת שהצליחה להחזיק בקולה הצח תו למשך מעל לשלושים שניות, אך ככל הנראה, זה לא היה מספיק על מנת לשבור את השיא. בין אם נזקף לזכותה הישג גינס ובין אם לאו, לקוקיה יש קול נפלא. היא מרגשת ועוצמתית, ושיריה טומנים בחובם ליריקה מדהימה  ומרגשת לצד איכות ווקאלית יוצאת דופן.

 

                                               

 

Angela: אנג'לה הינו הרכב פופ הכולל בתוכו את הצמד – אטסוקו יאמאשיטה (זמרת) וקאטסונורי (קאטסו) היראסאטו (גיטריסט). אל הצמד המופלא הזה נחשפתי בעת שציפיתי בסדרה Soukyuu no Fafner, בה הצמד אחראי לכל שירי הפתיחה, הסיומות ואף חלק נכבד מהOST. כתוצאה מכך התחלתי לחפש מידע אודות הלהקה הזערורית, ובמהרה היא נתחבבה עלי, עד שהחלה להמנות בתור אחת הלהקות האהובות עלי בכל הזמנים. סינגל הנושא הקצבי והקליט להחריד של פאפנר, Shangri-La, הוא לטעמי אחד השירים הטובים ביותר של הלהקה ואחד השירים הטובים ביותר של העשור. הוא קצבי, מרגש, קליט, הליריקה נוגעת בדיוק במקומות הנכונים, הוא אותנטי לכל זמן ומאוד ממכר. סינגל נוסף, אשר נבחר ללוות את הסרט של פאפנר, Fortune הוא אחד השירים המוצלחים ביותר בשנה האחרונה לטעמי. מלבד פאפנר, הלהקה ביצעה את השירים כל השירים שנבחרו להוביל את הסדרה Uchuu no Stellvia. סינגל הנושא של סטלביה – Asuu e no Brilliant Road מומלץ אף הוא, והוא טומן בחובו ליריקה מרגשת לצד קצב מקפיץ וקליט. אנימה נוספת שזכתה ללוות את שיריהם של אטסוקו וקאטסו המוצלחים, היא Asura Cryin' על שתי עונותיה – אשר לה נתרמו שני השירים הממכרים בעליל Spiral ושיר הספיד-טוקינג Alternative (תנסו לשיר את הפזמון ללא הליריקה. אם תצליחו, מה שתרצו). מלבד שירי הפופ הממכרים בעליל, אנג'לה ביצעו לא מעט שירים מרגשים עד דמעות דוגמת Hatenaki Monologue ו- Seperation.

 

Chiaki Ishikawa: צ'יאקי היא הדם הותיק יותר בתעשייה. היא החלה את הקריירה המוזיקלית שלה לפני כ-18 שנים ('93, בשנה בה נולדתי, באופן אירוני למדי) כזמרת ומשוררת. מלבד היותה זמרת בעלת קריירת סולו מצליחה ועשירה, צ'יאקי היא הסולנית של הלהקה See Saw. שנת 2003 היתה שנת מפנה מבחינת צ'יאקי, שכן משנה זו ואילך קריירת הסולו  שלה נסקה בצורה מרשימה. ב2007 היא זכתה להופיע כאורחת הכבוד בכנס הבינלאומי המפורסם, אנימה אקספו. וול, צ'יאקי היא אחת מהזמרות הכי מוכשרות ששמעתי, ולא מעט מהשירים שלה מרגשים עד דמעות. בבוקוראנו – אנימת דרמה-טרגדיה קשה וקודרת היא עצבה אווירה מלנכולית וכואבת בעזרת שירי הת'מה אותם ביצעה בצורה מרטיטה למדי (בין אם מדובר באנאינסטול הקשה לעיכול, Vermillion המרגש ומעורר הזדהות או ליטל ברד השקט והמרגיע). צ'יאקי התפרסמה רבות בעזרת הסינגלים אותם ביצעה עבור המותג 'גנדאם', ביניהם Prototype המרשים להפליא על שמו קרוי הבלוג הזה (היווה סיומת לגנדם 00) וAnna ni ishou datta no ni (במסגרת SEE-SAW) עבור גנדאם סיד. סינגל אחרון שצד את עיני הוא פוקאנזן נאנשו שהיווה סינגל נושא לאנימה הטרייה Kamisama dolls. הוא מרגש בצורה יוצאת דופן, קצבי וממכר, על אף ש-20 השניות הראשונות נשמעו לי מעט מוזר בשמיעות הראשונות. על צ'יאקי לא אכביר במילים, ואסתפק בלשלוח אתכם להאזין לשירים עליהם המלצתי. אני מניחה ששם הבלוג שלי כבר עושה את שלו.

 

 

 

 

 

Faylan: פאיילן, בשונה משלושת האומנים שנבחרו להופיע בפוסט זה, מסמלת את הדם הטרי-יחסית בעסקי הפופ היפאני. היא החלה את דרכה כזמרת ופרפורמרית עוד ב2005, אך עיקר הפרסום שלה התמקד בשנתיים האחרונות. היא כבשה את ליבה של הקהילה עם הסינגל Mind of Judgment מהאנימה CANAAN  (על אף שלטעמי, הוא אחד החלשים שלה), המשיכה עם Errand הקליט והמקפיץ בעליל (שהיווה סינגל נושא לאנימה הידועה לשמצה סייקון נו קוואסר),  לא שכחה לשחרר בי-סיידים (דיסק סינגל מכיל שני שירים: האחד 'ראשי', על שמו קרוי הסינגל, ואליו מצורף סינגל "נספח", מעין בונוס עבור רוכשי הסינגל. לרוב הבי-סיידים מוצלחים הרבה פחות) מוצלחים למדי בניגוד לצפי המתוכנן, דוגמת Utakata no Kotori tachi. סינגל נוסף שצד את עיני הוא שיר הסיומת של סדרת הסרטים המוצלחת "Break Blade" ,Serious Age, והוא לטעמי אחד השירים הטובים ביותר שלה – המהווה פרי מוצלח של שילוב בין פופ מקפיץ, ליריקה אדירה ונגיעות רוק וגיטרה. הסינגל האחרון פרי ידה הוא Rasen, Arui wa Yakobu  (תהרגו אותי, אבל אני לעולם לא אבין למה מבזבזים סינגלים טובים כל כך על אנימות אצ'י עונתיות כושלות כמו סייקון נו קוואסר) המקפיץ המרשים. גם על פאיילן אבחר שלא להכביר במילים, אך אומר כי הצפי שלי ממנה הוא  לזמרת פופ איכותית שתשאר חזקה ואיתנה בתעשייה לטווח הארוך.

 

עד כאן הפוסט הראשון.

הפוסט השני יפורסם במהרה במידה והפוסט הראשון יהווה הצלחה. במידה ולא, פרוייקט המוזיקה יוקפא לטובת סיקורים עונתיים אחרים. קריאה מהנה!

7 תגובות «

RSS של התגובות לרשומה הזאת טרקבאק קישור

  1. יצא לי להיות בהופעה של אנג'לה ואישיקאווה, אישיקאווה היממה עם היכולת הווקלית המדהימה שלה כמו תמיד, ואנג'לה הפציצו באנרגיה האין סופית שלהם.
    אנג'לה, בזכות האנרגיה המוגזמת שלהם והסגנון הדיי יחודי תמיד מוציאים שירים פופים כיפיים, ואני דיי אוהב אותם.
    את אישיקאווה אני מעדיף יותר כחלק מsee-saw, בזכות ההלחנה של מי שלדעתי כנראה אחת מהמלחינות הגדולות ביותר של ימינו, יוקי קאיג'ורה. אבל גם בשירים שלה לבד היא מסוגלת לנצל את הקול המדהים שלה לעשות יצירות איטיות ומרשימות.

    • הייתי מתה להיות בהופעה של אחד משניהם. אנג'לה יודעים לשלהב את הקהל באופן מרשים למדי על סמך צפיות חוזרות ונשנות בהופעות חיות שלהם ביוטיוב, ולצפות בצ'יאקי שרה בזמן אמת זה דבר מדהים בפני עצמו.
      את צ'יאקי אני מעדיפה דווקא בתור זמרת סולו – על אף שהסינגלים האחרונים פרי ידה היו מאוד צולעים ומייגעים (בmou nanimo יאדה יאדה האחרון באמת שכמעט נרדמתי), אבל סה"כ הרבה יותר התחברתי אל הסינגלים העצמאיים שלה. הסינגלים של SEE-SAW היו לעיתים נורא מייגעים ושקטים מדי, מה שגרם להם להיות פחות "זורמים" וקליטים, לפחות לאוזן שלי. למרות שסה"כ, כיף להאזין גם להם.

  2. הכרותי עם המוסיקה היפנית החלה כמו רבים באנימות ומעולם לא שמעתי שירים אחרים של אותן להקות עליהן נחשפתי. הפוסט שלך אולי חריג מהתבנית הכללית של הבלוג אבל עכשיו בזכותך התחלתי להקשיב לזמרות פופ יפניות אחרות שלא מוכרות לי-הופתעתי מהשירים העמוקים ולא הפופ הרדוד אליו הורגלתי במהלך כל חיי. כל הכבוד לך ומקווה שתפרסמי בקרוב את פוסט ההמשך.

    • תודה על התגובה!
      וכמו תמיד, אין כמו להתחבר לבלוג ולראות תגובה ממך. תודה, טל.
      -
      אני, כמותך, הורגלתי מאוד לשמוע פופ רדוד ושטחי מסביבי. על כן, משנשברה אצלי הסטיגמה הזו, חשתי צורך להעביר הלאה את המסר, בתקווה לשנות את זווית ההסתכלות של אנשים אחרים על הסוגה.
      שמחה שהצלחתי לקלוע לטעמך. הפוסט השני, אגב, יפורסם בימים הקרובים.

  3. באופן אישי, אני מוצאת את Fate של Kokia שיר יותר "עוצמתי" מ-Time to Say Goodbye. ^^
    לא הכרתי את Angela… *______* אהבתי את כל השירים שהבאת, אבל Alternative חירפן אותי XD הוא כ"כ קליט שאני יודעת שאני לא אוכל סתם להקשיב לו, אני אצטרך לשיר איתו, ואי אפשר! XD
    בנוגע לצ'יאקי, הכרתי רק את אנאינסטול, אבל עכשיו אני תוהה למה לא חיפשתי עוד שירים שלה.
    לגבי פאיילן אני לא יודעת כל כך מה אני חושבת… יש לה קול עם גוון שאני מאוד אוהבת, אבל חסר לי משהו בשירים שלה. או שלהפך, עמוס לי. עוד לא החלטתי XD

    אגב, זו ריקי ^^ מתגעגעת ♥♥

    • ריקי! מדהימה שכמוך, כיף לשמוע ממך!
      גם אני אישית מצאתי את FATE יותר עוצמתי, על אף שמבחינת ליריקה, טיים טו סיי גודביי הוא כל כך השיר הנכון לשמוע במצב רוח הנכון. יש בו משהו נורא מרגש ועוצמתי. בעצם… כשמדובר בקוקיה, לא צריך לחפש מה עוצמתי יותר, היא מדהימה וזהו XD
      שמחה שאהבת את אנג'לה 3> אני בשלב מסויים לא הפסקתי לזמזם את אלטרנטיב עד שהצלחתי לשיר את הפזמון. עם הזמרת כמובן. ועם דיקציה של דורבן בעיצומו של משחק דוקים על הגב שלו.
      האמת שפאיילן, בשונה מהזמרות הקודמות שהבאתי, היא קצת יותר.. "מודרנית" ו"צעירה" בעסקי המוזיקה. היא דם חדש בתעשייה תרתי משמע, והשירים שלה עדיין "מבולגנים" ווקאלית לעומת השאר שכבר הספיקו להתבסס. היא גם מתבססת על פופ "חדש" יותר ורועש יותר, בעוד השאר שקטות יותר וקלאסיות יותר. למרות שמבחינת ליריקה, לא מרגישים בכלל שהיא מפגרת מאחור.

      ריקי, כל כך שמחה שהגבת! תודה רבה 3>
      מתגעגעת מאוד גם אני!!! 333>

      • אני עכשיו מעדכנת את המוזיקה בפלאפון שלי בהתאם. לאחרונה מאוד מתחשק לי לשמוע יותר שירים שיהיו חדשים לי, ואת סיפקת לי לא מעט חומר P: אני אחכה בסבלנות לפוסט הבא, ובכל זאת היה לי נחמד אם הייתה לך מקבילה מוזיקלית ל-MAL.
        בקיצור, באת לי בזמן עם הפוסט, מתוקה. XD אני רואה אותך בעוד שבוע בכנס, לא? P:


להגיב

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. Log Out / לשמור )

Twitter picture

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. Log Out / לשמור )

Facebook photo

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. Log Out / לשמור )

Connecting to %s

בלוג בוורדפרס.קום. | ערכת עיצוב: Pool של Borja Fernandez
רשומות וכן תגובות feeds.

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.