Prototype~ בלוג ביקורות אנימה

Supernatural: The Animation

בעוד הסדרה האמריקאית המצליחה "על טבעי" בדרך לעונתה השביעית והאחרונה, היה ברור לכל כי מדובר בענין של זמן עד שהסדרה המוצלחת תגיע גם אל עולם האנימציה היפנית. ואכן, במהלך חודש יוני 2010, וורנר ברוס שיחררו הודעה רשמית בדבר האדפטציה האנימתית של הסדרה, שהחלה את שידוריה חודשים ספורים לאחר מכן, בינואר 2011. הסטודיו שהרים את הכפפות היה כצפוי סטודיו Madhouse, שמסיבות לא ברורות בחר להתהדר בשנה האחרונה בשלל אדפטציות לא מחמיאות לכותרים אמריקאיים מוצלחים לכשעצמם – דוגמת וולברין ואיירון מן הידועות לשמצה. האנימה, כפי שנאמר זמן קצר לאחר הכרזתה, תבוסס על לקט הרגעים המוצלחים ביותר של שתי העונות הראשונות של הכותר המקורי ואף תשלב סצינות ספורות שלא הוצגו בכותר המקורי. הפורמט שנבחר עבור האדפטציה הוא פורמט OVA, ולסדרה יועדו 22 פרקים.

האנימה, והדרמה האמריקאית על יסודותיה היא מושטטת, מספרת את סיפורם של האחים ווינצ'סטר – סאם ודין, אשר במהלך לילה שגרתי איבדו את אימם, שעלתה לפתע בלהבות. מאותו הרגע ועד בגרותם גדלו שני האחים תחת חיקו של אביהם – ג'ון ווינצ'סטר, צייד למחייתו, אשר מתמחה בצייד יצורים "על טבעיים" דוגמת רוחות, ערפדים ושדים. במהרה רכשו שני האחים את פרקטיקת הצייד והצטרפו לעיסוק של אביהם. השנים חלפו, במהלכן אביהם נעלם במפתיע. על כן חברו שני האחים האחד לשני במטרה למצוא את אביהם, שנעדר במהלכו של מסע צייד שגרתי. במהלך מסע חיפושיהם, סאם ודין מצילים אנשים תמימים שנפגעים על ידי יצורים אלה, נלחמים בשלל יצורים ואוספים כל הוכחה בדבר מקום המצאו של אביהם. במהרה נשזרים סיפורי הסובבים אותם אל סיפור העלמו של אביהם, שקשור באופן מסתורי למות אימם בעבר הרחוק.

את הביקורת אני אפתח באמירה שבהסתכלות על "על טבעי" כמכלול, דווקא מאוד נהנתי ממנה, זאת בהשוואה לרף הציפיות שהצבתי לסדרה טרם החלטתי לצפות בה. הידיעה על כך שמאחורי האדפטציה עומד סטודיו מד'האוס נתקבלה תחילה בשמחה רבה מצידי, שבמהרה צוננה נוכח האדפטציות המבישות שיצאו תחת זרועותיו הרחבות של הסטודיו, דוגמת איירון מן המשעממת, וולברין המאכזבת ואקס מן הרדודה להפליא. אך דווקא "על טבעי", זו שלפי הצפי היתה אמורה להיות מסחטת הייפ ומאומה מעבר לכך, נבחרה להיות הסדרה שהפתיעה אותי ביותר. בין אם מדובר בעובדה שהאנימה מהווה את ההכרות הראשונה שלי עם המותג "על טבעי", ובין אם מדובר בכך שהאנימה לא התרחקה כל כך מצילה של הסדרה המקורית, הצפייה ב"על טבעי" הסבה לי הנאה רבה וגרמה לי לחכות בצפייה עד צאתם של כל הפרקים.

מבחינת הפירוט הטכני, "על טבעי" אינה נבדלת לטובה – עיצוב הדמות של סאם אמנם לא רע בכלל, אבל דין נראה הרבה פחות נאה ויזואלית מכפי שציפיתי שיראה. מעבר לכך, עיצוב הדמויות נראה בוגר בהשוואה לאיך שהוא נראה בסדרה, ונראה כי ניסו לשוות לדמויות התנהגות "בוגרת" יותר, דבר שנשקף לפי העיצוב הויזואלי של הדמויות ואף בא לידי ביטוי בסיטואציות ספציפיות (בעיקר לקראת סופה של הסדרה, בעת בה באו לידי ביטוי יכולותיו של סאם והתנהגותו ה"אבהית" של דין). הפסקול של הסדרה לא היה בולט בצורה יוצאת דופן, ושיר הנושא שנבחר עבור האדפטציה היה שיר הנושא של הכותר המקורי – "Carry On My Wayward Son", דבר שלא הפתיע איש, כיוון שנוסחה מנצחת לא מחליפים. נקודה שאני רוצה לזקוף לזכותה של הסדרה היא כי מאגר היצורים הלא-בהכרח-מוגדרים היה מגוון למדי והעלילה לא התמקדה ברשע מרכזי אחד על אף שבפועל, השד-צהוב-העיניים כיכב על תקן זה, מקרי ההרג והרצח לא חזרו על עצמם ומגוון הסיטואציות אליהן דין וסאם נקלעו היו משכנעות ומקוריות, על אף שבשלב מסויים כבר ציפיתי לראות את הפאנצ'ים מגיעים קצת לפני סופו של כל פרק, וכך פחות ופחות הופתעתי מהם, לא-צפויים ככל שיהיו.

מבחינה עלילתית, נראה כי "על טבעי" הצליחה מצד אחד להתמודד יפה עם הקיצוץ בקצבת הפרקים, אך מצד שני קרסה בנטל. כך קיבלנו תוצר סופי שמצליח לשמר יפה את מה שניסתה לבנות העונה הראשונה: בדמויות הראשיות, שבתחילת הסדרה נראו מקובעות לאופי העלילתי שנקבע עבורן: דין בתור הבאד-אס קל הדעת שלא דופק חשבון לאיש, סאם הילד הקטן והטוב, ג'ון האבא האפל והקשוח שלא מפגין החוצה את רגשותיו, חל שינוי לאורכה של הסדרה, ועל אף הכמות המועטת של הפרקים והקיצוץ בתרחישים המרכזיים, היה ניתן להרגיש בו ביתר שאת: דין שלקראת סופה של הסדרה הפך לאבהי ומגונן, ג'ון שהוכיח שהוא לא רק צייד שדים למופת אלא גם אבא לא רע בכלל מתחת לארשת הזקן חמורת הסבר, סאם שהוכיח שהוא לא רק הילד הטוב והתמים, אלא הרבה מעבר לכך. כל אלו שיוו ל"על טבעי" אווירה של סדרה שיודעת היכן היא עומדת מבחינה עלילתית, ולאן היא הולכת – ועל אף הכמות הרבה בדמויות והזמן הקצר שהוקדש לכל דמות, הזדמן לצופה לעקוב אחר הדמויות שהופיעו לכל אורכה, גם אם מדובר בזמן קצר בלבד (דוגמת הבת של הנזירה והחייל שהוצג לקראת סוף הסדרה). יתרה מזאת, עברן של הדמויות עיצב את דמותן בהווה והשפיע עליה רבות – עברו של סאם, על אף שלא היה בו ייחוד כלשהו, גרם להבנת דמותו לעומקה, עברן של דמויות המשנה (על אף שבמרבית הפרקים כיכב כ"הווה" הנכון לאותו הרגע) נתן הסבר להתנהגותם ולפועלם, ומאחורי כל צעד בסדרה, קיצוני ככל שיהיה, היה קיים היגיון ברור ומובהק שהוסבר טרם הופעת הדמות, או בהמשך הסדרה. מאידך, הסדרה כשלה בסיפוק מענה לפרטים רבים שנותרו בעינם – כך למשל, לא נמסר כמעט דבר אודות השד צהוב העיניים, על אף היותו דמות מרכזית בסדרה. מי הוא בדיוק? מה עומד מאחורי פועלו? מאיזו סיבה הוא תקף דווקא את משפחת ווינצ'סטר? לאיזו מטרה הוא צריך כל כך הרבה דמויות? על כל שאלות אלו, ועל רבות אחרות, לא מקבל הצופה מענה.

[שתי הפסקות הבאות עשויות להכיל ספויילרים משמעותיים לסופה של האנימה]

לכאורה, ניתן להרגיש במחסור בפרטים מסויימים והכרחיים המסקרנים את הצופה, דבר שעומד בסתירה נוכח העודף הרב בפרטים שנוגעים לדמויות הראשיות ופיתוחן. הדוגמה המצויינת לחסך עלילתי היא הסוף של הסדרה, שהקנה לי תחושה של פוטנציאל לא ממומש ואף החמצה: כך למשל, ציפיתי להשתלטות עויינת של השד צהוב העיניים, או לפחות למאבק מינימאליסטי כלשהו בינו לבין האחים ווינצ'סטר, ולא לסאנרייז כושל למדי של ג'ון שבסופו דין משתמש בכדור אחד של הקולט והורג את השד, תהליך שאורכו בדיוק דקה אחת. דבר נוסף שהסב לי תחושה שניתן לתארה במשפט – "מה, זה הכל?" הוא החוסר בהצגה של דברים עליהם פירטו לאורכה של הסדרה: איה סוף העולם עליו הרחיבו ופירטו בכל רגע בו הופיע השד צהוב העיניים? מה עלה בגורלו של החייל, אחיו של דני, לאחר שברח ממשפחתו? מה עלה בגורל משפחתו, אודותיה פירטו שוב ושוב? מה סופם של ה"כלים" של השד עם העיניים הצהובות, אחריהם עקבנו פרק פרק? מדוע דיברו רבות אודות הרגע בו דין יהיה חייב להרוג את סאם, ולא רק שהצופה לא נקלע כלל לסיטואציה כזו, סאם הוא היחיד שבסופו של דבר לא שימש למטרת איכלוס השד? הסוף היה לכאורה מאוד לא בומבסטי ולא מספק, משהו צנוע לסדרה מאוד מפוצצת וגדולה. הדבר גרם לתחושה לפיה הסוף חיוור ומאוד "לא מספיק סופי", ולעניות דעתי היה מקום לעוד פרק או שניים על מנת לכסות את כל הנקודות הלוקות הללו.

דוגמה נוספת לחוסר בפירוט הוא פרק 19 – הפרק בו "נשאב" דין אל עולם אחר, בו לא מתרחש הרצחן של אימם ושל ג'סיקה, הפרק בו דין לומד באמת לאהוב את חייו כפי שהם. לא ברור כיצד נקלעים האחים לסיטואציה הזו או באיזה שד נלחמו ולמה, ועל אף היותו של הפרק נפלא מאין כמותו, לא ברור בדיוק מה הלך בו. למרות שאם כבר הוזכר פרק 19, איני יכולה שלא לציין כי הוא אחד הפרקים שהכי זכורים לי מהסדרה כולה ואחד הפרקים שהכי אהבתי באופן כללי, בשל היותו מרגש כל כך, משכיל ומחכים כאחד. רגע נוסף שזכור לי לטובה הוא "מותו" כביכול של סאם, שריגש אותי עד דמעות, שכן סאם הוא דמות שנתחבבה עליי עד מאוד. כשבסופו של דבר כרת דין עסקה עם השדה, התרגשתי אפילו יותר, כיוון שעד לאותו הרגע, לא חיבבתי את דין כדמות. בסופו של יום, הדרך בה בחרו לחתום את הסדרה נתנה תחושה מאוד "סופית", סגירה קלאסית למדי על אף ש"על טבעי" המקורית עוד לא סיימה את שידוריה, וזאת לטעמי גדולתו של הכותר – שבמקום להשאיר אותנו זועמים עם סוף פתוח ולא ברור, בחרו לסגור את הסדרה עם סוף שסופי ככל שיהיה, עדיין משאיר טעם לעוד.

[/מקטע זה ואילך לא יופיעו ספויילרים]

לסיכום, הכותר מהווה לטעמי את האופציה הנוחה יותר להכרות עם המותג המפורסם. עושה רושם שהפרקים נדגמו בזכוכית מגדלת ונבחרו בקפידה רבה, וכך, בתוך 22 פרקים בלבד, נתאפשר לצופה שאינו מזוהה עם הסדרה המקורית להנות מגדולתה ומרגעיה הבלתי נשכחים של הסדרה המקורית. יתרה מזאת, העובדה שהפרקים יצאו בחבילות הקלה על ההמתנה והציפייה שבין פרק לפרק. אך אותה תמציתיות גבתה בסופו של דבר מחיר – בדמות פערי העלילה שבאו לידי ביטוי בעיקר לקראת סופה של הסדרה. דבר נוסף שקשה להתעלם ממנו הוא העובדה שהסדרה הולכת לצילה של הסדרה המקורית ולא מנסה להתעלות עליה לרגע – ויתכן ודווקא כאן טמון סוד כוחה של הסדרה. לא ברור לי מדוע גרסו היוצרים כי באדפטציה מופיעות סצינות אשר "לא הופיעו בסדרה המקורית", כי מלבד פרק 19 הזכור לי לטובה, כל הסצינות, התרחישים והדמויות הועתקו אחד לאחד מהכותר המקורי, וכך מלבד אותו הפרק, שום דבר לא היה באמת ייחודי לאדפטציה. דבר נוסף שראוי לציון הוא העובדה כי הסוף השאיר טעם של סוף ואף טעם של עוד בו זמנית, בשל ההחמצה התלויה באוויר עקב אי הוודאות סביב העסקה שכרת דין עם השדה, זאת על אף שהאנימה לא כיסתה אפילו שליש מהסקריפט עליו היא מושטטת. אסכם ואומר כי האדפטציה מיועדת ומומלצת בחום למי שמחפש טעימה מהדבר האמיתי, או לפחות הוכחה ניצחת לכך שסאם ישאר בישי-חתיך גם בתור דמות אנימתית.