Prototype~ בלוג ביקורות אנימה

Yumekui Merry – התרשמות ראשונית

אני חייבת לציין שכשהאנימה יצאה לא ציפיתי ממנה להרשים אותי כל כך. בין אם מדובר בשם – "מרי אוכלת החלומות" שנשמע כמו טייטל שיהלום אנימת מאהו שוג'ו ממוצעת ומטה, בין אם מדובר בסטודיו – ג'י סי סטאף, שבעונות האחרונות התהדרו באנימות הארם ממוצעות ומטה שגדשו את הקטלוגים, ובין אם מדובר בעובדה שהאנימה הזו היא מסוג האנימות שלא זכו להייפ כלל וכלל, מסוג האנימות שחולפים על פניהן בקטלוג בלי לתהות פעמיים בדבר תוכנן – וספק אם בכלל הייתי זוכה לראות אותה, לולא היא הועלתה לעמוד הראשי של אני-טייק לפני כחודש. ובכן, לאחר צפייה בארבעת הפרקים הראשונים, על אף שעוד מוקדם לתייג את האנימה תחת קטגוריית "המוצלחות של העונה" (קטגוריה שהקרב על המקום בה מסתמן נכון לכרגע כמרחץ דמים בין ההפקות השונות, יוצאות כל כך הרבה סדרות מצויינות ומוצלחות העונה), אני יכולה לומר שהיא על השביל עבור היעד הנכסף. הפרק הראשון מאוד הלהיב אותי והתעלה על הציפיות , המינימליסטיות לכאורה, שהצבתי לאנימה, כמותו גם הפרקים שבאו לאחר מכן. כל אלו גורמים לי לחכות בציפיה וקוצר רוח, מדי שבוע, לצאתם של הפרקים הבאים (וכמובן, בין היתר, לכתוב גם את הפוסט הזה).

סיפור המסגרת של האנימה נשמע לכאורה באנאלי וטיפוסי לאנימות מהסוג המדובר: עשר שנים קודם לכן, פוג'יווארה הבחין לראשונה כי הוא בעל יכולת מסתורית לראות את הילותיהן הצבעוניות של בני האדם הסובבים אותו. מאז, הוא חווה מדי לילה חלומות מוזרים אודות מלחמה עם חתולים ושאר יצורים מיסטיים. יום אחד, נוחתת עליו לפתע נערה מוזרה (בלבוש מינימלי, כמובן), ומאותו הרגע והלאה – חלומותיו מתחילים להפוך למציאות. אך באנאלי ככל שזה נשמע, בכל אחד מהפרקים הבאים מצאתי את עצמי מוקסמת מהפירוט הטכני, מהעלילה שעל אף תבניתיותה מראה בכל פעם פאן אחר מרתק יותר ומהדמויות – שעל אף היותן מעט מאכזבות, מתעלות בעשרות מונים על פני האלטרנטיבות שיש לסדרות אחרות בשנה האחרונה להציע.

אני חושבת שאחד הפרטים הטכניים שהכי בלט לאורכו של הפרק הראשון, ומן הראוי לפתוח איתו את הביקורת הוא דווקא התחום המוזיקלי. הOST בלט לטובה בצורה מופתית ומעניינת, ולכל רגע שוייך מקצב אחר שאפיין אותו בצורה טובה מאוד וראויה להערכה: נגיעות של פסנתר וחלילית בעת הפגישה בין מרי לפוג'י, מנגינה קלילה בעת שחולפים על פני העיירה הציורית, מנגינה הקצבית – שממש הגבירה את המתח והלהיטה את האווירה בעת הקרב עם צ'ייסר ודוגמאות רבות נוספות שנבצר ממני לציין מפאת הרצון העז לא לגרום לפוסט הזה להרוג את קוראיו מפני עודף בדוגמאות. מעבר לזה – כל צליל וצליל הלמו לחלוטין את הסיטואציה בה הופיעו: אפילו דברים שוליים כמו פחית מתגלגלת או עץ מתפצח נשמעו משכנעים ומציאותיים לחלוטין. הסיומת קצבית ומגניבה (למרות שאחרי כמה דקות זהאווירה היותר מדי קפיצית מתחילה מעט להעיק על המאזין), הפתיח קצבי ומעניין, ונראה כי הבחירה בפתיח ובסיומת המסויימים הללו נעשתה בקפידה יחד עם הOST הכל כך מרשים. מלבד הOST, ניתן היה לראות כי האווירה נבנתה אף היא בקפידה: הביגוד התאים לאווירה, המוזיקה התאימה לאווירה, האנימציה התאימה לאווירה, שנראתה כאילו היא נתלשה מתוך סוג של חלום רחוק. אפילו האווירה התאימה לאווירה, ובצורה משכנעת להחריד. העיירה הוצגה בצורה מאוד ציורית – השמיים נראו נפלא בצבעי הארגמן, הבתים נצבעו נורא מיוחד ו"חי", למרות שהיו פה ושם פאקים בצביעה אבל הם היו כמעט ולא מורגשים. הציוריות הזו גרמה להכל להראות מעט לא ראליסטי, ואולי דווקא זה מה שתרם לאווירה שאפפה את האנימה ואת העלילה בפרק הראשון, שמחציתו התרחש בעולם הדימיון. עיצוב הדמויות היה מצד אחד לא הכי מקורי ומצד שני מאוד מעניין. האנימציה אף היא היתה לא רעה בכלל – על אף שקשה לי להעיד, שכן, אני כמו רבים נוספים חוטאת קבועה בחטא האוטאקו הידוע לשמצה – "צפייה אונליין באנימות". הביגוד ועיצוב התלבושות גם הם זכורים לי לטובה. המדובבים אף הם התאימו מאוד לאווירה של הסדרה, על אף שאף אחד מהם אינו מוכר לתעשייה – המדובבת של מרי מתאימה לה והקול שלה לא "חופר" (כמו שקורה בדר"כ עם דמויות מואה) – אפילו בסיטואציות ומונולוגים מעט מציקים כמו הקטע עם הכובע היא נשמעה מאוד עניינית ולא מציקה ומעיקה לאוזנו של המאזין, המדובב של צ'ייסר (הנבל) מלחיץ למדי, המדובב של פוג'י לא גרם לי להתחלחל מגודל הזוועה – מה שקורה עם לא מעט דמויות זכריות (מיותר לציין את קייצ'י מהיגוראשי כדוגמה הנפלאה לכך, אני מקווה).

יומהקוי לא מאכזבת גם בתחום העלילתי: דברים התגלגלו לאט ובטוח. היוצרים "טיפטפו" לאט לאט מידע ולא שפכו אותו על הצופה בבת אחת, מה שתרם לאווירה המאוד "מיסתורית" כביכול, אבל מאידך בחרו שלא להותיר את הצופה בתחושות של חוסר הבנה ובלבול מוגזמים יתר על המידה. הדמויות נראות מאוד מעניינות ומסתוריות – גם צ'ייסר וגם מרי, על אף שסוף הפרק מעט גרע מהאווירה וגרם לה להצטייר באור שונה מכפי שהיא הוצגה בתחילתו. מרי, מי שמצטיירת מצד אחד כ"מואה" האולטימטיבית ומצד שני כלונאיסטית שמואסת ביקום שהיא חיה בו (מציאות החלום), עושה רושם של דמות מאוד מיוחדת ואופייה נתפס בעיני כדבר שיכול להיות מאוד מעניין אם יפותח כיאות. פרט נוסף שאני רוצה לציין, לאו דווקא לחיוב הוא תחום הדמויות: על אף שהראשיות שמביניהן זכו לפיתוח הולם בפרק הראשון, קשה היה להתעלם מהכמות המוגזמת להחריד של הדמויות, עד שקשה היה להחליט איזו דמות היא הכרחית, איזו נספחת, איזו ראשית ואיזו ניצבת בסצינה עד אמצע הפרק. אבל עושה רושם שהעלילה תתמקד בצ'ייסר כאוייב הראשי, במרי ופוג'י כראשיים ושכל השאר יהיו נספחים וניצבים, מה שהופך את העסק להרבה פחות מבלבל. בפרקים שלאחר מכן, יש לציין, הסדר אכן שב על קנו וההתמקדות העמידה באור הזרקורים את מרי ופוג'יווארה, בהתאם למצופה.

לסיכום, נורא התרשמתי, והפרק הראשון גרם לי להעלות את רף הציפיות שלי לחלוטין. הפרקים שלאחר מכן לא אכזבו לרגע וגרמו לי לתייג את יומהקוי מרי כאחת מהצלחותיה של העונה, שאני מקווה לזכור לטובה גם בתומה. ממליצה לכולם לנסות!