Prototype~ בלוג ביקורות אנימה

חוק הצנזורה החדש ביפן

יוזמה מעניינת שהוקמה בימים האחרונים על ידי אורי מרקוביץ', בלוגר מוכר ומוערך מאוד בקהילה וקרויה "טבעת האנימה החדשה", מאגדת תחתיה את מיטב הבלוגרים בקהילה תחת בימת פרסום משותפת. מטרת הפרוייקט, אשר עתיד לעורר את הבלוגיספירה הישראלית, היא לעודד את הבלוגרים המקומיים לכתוב פוסט בנושא אחיד ולפרסמו במועד שינקב מראש. פוסט זה נכתב בעקבות הנושא הראשון בטבעת – הAnti Otaku Law.

לאחרונה, הן הבלוגיספירה העולמית והן הבלוגיספירה המקומית כאחת רעשו וגדשו בעקבות פרסומו של חוק, שלימים נודע כ"Anti Otaku Law" (חוק הצנזורה החדש, כפי שכונה על ידי בפוסט זה). החוק, שקיומו עשוי להשפיע רבות על תעשיית האנימה, קובע כי כל תוכן מיני, תוכן אלים, תוכן לא מוסרי (לדוגמאת מערכות יחסים בין קרובי משפחה) או תוכן שמעודד מערכות יחסים חד מיניות באנימה ומאנגה צריך להיות מצונזר. לחוק, שנכון לכרגע לא ברור אם יעקף ברצינות הראויה או לא ישפיע כלל על התעשייה לטווח הרחוק, שני פנים: ואותם אציג בפוסט זה.

ראשית, על פניו נראה שחוק מעין זה אמור היה להגיע מזמן, והוא אפילו מתבקש ונדרש לנוכח הנסיבות. מעונה לעונה נפרצים ומטשטשים הגבולות המוסכמים: עשתה זאת בעבר קאנוקון בשנת 2008, אחריה עשו זאת אינספור סדרות שדחקו את המוסכמות עד כדי התעלמות מוחלטת מקיומם , כשהקינוח ללא ספק בא בדמותה של "יוסוגה נו סורה" – אנימה פרי העונה האחרונה והארם תמים למראה ממבט ראשון, שהחלה לקבל תפנית דרסטית החל מאמצעו של הפרק הראשון, תוך שימוש בסצינות שספק אם נראו בעבר באנימת הארם שמשודרת בטלוויזיה היפנית. התגובה לא בוששה לבוא: קולות שמרנים לא איחרו לזעוק את זעקתה המיוסרת של הטלוויזיה היפנית, שמעונה לעונה פוקדות אותה סדרות שטיבן ואיכותן מעוררות דאגה ופורצות גבולות חדשים שמן הראוי להשאירם יציבים ואיתנים. לפיכך, חוק שאוסר על תכנים מיניים מוגזמים נראה הכרחי ולגיטימי, אם כי משם ועד ההגבלה הנוכחית קיים מרחק של אלפי שנות אור.

מנגד, לצד אותם קולות שמרניים ומודאגים, אי אפשר שלא להתעלם מהמוקצנות של החוק והעובדה שהוא עלול להסב נזק משמעותי לתעשיית האנימה, והכלכלה היפנית ככללה. סטיגמה הנפוצה בקרב האספסוף, שאני בטוחה שכל אוטאקו שמע אותה כמה וכמה פעמים במהלך חייו הקצרים, גורסת כי "כל האנימות הן או הנטאי או קודומו". על אף שהאמרה אינה נכונה כלל וכלל בבסיסה – אי אפשר להכחיש את ההיגיון שקושר אותה אל המציאות, שכן תעשיית ההנטאי, היאוי והיורי מגוללת מידי שנה מליוני ומיליארדי דולרים והיא רחוקה מלהיות נחלתם של מיעוטים. אם חוק שכזה אכן יעקף במלוא חומרת הדין, הוא עלול להסב נזק רב לתעשיית האנימה ולכלכלה היפנית, עד כדי פגיעה במעמדה של האנימה כמדיה המובילה ביפן. יתרה מכך, החוק והקפו אינם ברורים לגורמים בכירים ולחברות ההפקה, כל שכן לאוטאקו היפני הממוצע: האם נגזר על אנימות ומנגות שמכילות תוכן מיני או אלים להעלם כליל מפני השטח, או שמא תעשיית היאוי, ההנטאי, הסיינן ויתכן שאפילו השונאן, במידה והחוק אכן יאכף כדרכם של בית שמאי, תרד אל המחתרת והכותרים הללו ימשיכו להיות מופצים כבעבר? האם משמעו של החוק הוא שבעתיד הקרוב, מנגות השונאן הכה האהובות עלינו, לב ליבה של הקהילה – יוסרו מן המדפים, על אף שאינן מהוות בעיה ממשית בשטח ומכילות תכנים מבוקרים ומקובלים? מלבד זאת, לא מסתמן בשטח האם החוק באמת יאכף – או שמא ישאר כעדות אילמת למה שראוי היה להעשות מזמן, באופן מתון בהרבה, אך לא נעשה מעולם. ואם לא די בכך, תמוהה מאוד ההחלטה להגביל תכנים שעד כה לא נחשבו לבעייתיים כלל וכלל – דוגמת שונאן, דבר שיוצר תמונת מצב מאוד מעורערת ומכעיסה – במקום להתרכז בהגבלה של התכנים הלא-ראויים באמת, בחרה הממשלה בחוק שגוזר השמדה טוטאלית על כל המדיה הבוגרת. אקט שכזה מתפרש כפגיעה ממשית ומקוממת בחופש הביטוי – לא נעשתה אף הבחנה בין טוב לרע, בין מה שראוי להשתדר – ובין מה שמן הראוי שיצונזר. אין לי כלל ספק שיש מקום, וכדאי שיהיה מקום, לחוק המגביל את התכנים המיניים המוגזמים באמת, כאלו שאני בספק אם הייתי הולכת לישון בלב שקט כשהסבירות שהילד שלי יצפה בהם בטרם עת גבוהה כל כך. אך בין קיצוניות אחת לקיצוניות אחרת, יש טווח רחב של אפשרויות המוגדרות כסבירות וכבילות, אפשר לומר אפילו "הגיוניות".

וכמו טריילר לאנימה מפוצצת הייפ שעתידה להשתדר בעתיד לבוא – כל שנותר הוא לחכות, בצפייה דרוכה, אל הבאות. רק אז ניתן יהיה לחרוץ סופית אם מדובר בחוק אשר ינחיל על האנימה את מפלתה הסופית כמדיה מובילה ושולטת בכלכלה היפנית והכלל עולמית, או שמא מדובר בחוק לא מזיק, שקיים בשטח ללא השפעה מעשית על המתרחש. נכון לכרגע, אנימות העונה ממשיכות להשתדר ולשדר "יחסים כרגיל", כאילו לא נחקק חוק המחרים ומכחיד את קיומן מעולם. האמת? באשר לאנימות השונאן, ואלו אשר לא ראויות להכלל תחת חוק מכליל ומכעיס כל כך – מי יתן וזה ישאר כך לעד.